החלטה בתיק בש"פ 9703/04

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' עמית) בב"ש 5046/04 מיום 27.9.04 בה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

           נגד העורר הוגש כתב אישום, יחד עם שלושה אנשים נוספים - כולם בני אותה משפחה, המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת והובלת נשק, יריות באזור מגורים, הדחה בחקירה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. מכתב האישום עולה כי הרקע לאישומים הינו סכסוך בין שתי משפחות. נידאל חיתנאוי (להלן - נידאל) אשר מועסק בחנות השייכת לאחד מבני משפחת תורקמן הותקף על ידי נאשם 2, שהעורר נמנה עם משפחתו ושניים נוספים. לאחר שנידאל הגיש תלונה כנגד התוקפים, הגיעו ארבעת הנאשמים, ביניהם העורר, לביתו של נידאל ואיימו על אשתו (שכן נידאל עצמו לא היה בבית) שאם בעלה לא יבטל את התלונה שהגיש, הם יהרגו אותה. מיד לאחר מכן, פנתה החבורה לדודו חאלדי בן ה - 14 שהיה במקום, ואיימו עליו שימסור להם את מספר הטפלון של נידאל. לאחר שקיבלו את מספר הטלפון, הם התקשרו לנידאל ואיימו כי יהרגו אותו. בכך החבורה לא הספקה והם פנו לביתה של משפחת תורקמן. שם הם פגשו אנשים את אם המשפחה, וגם בפניה הם חזרו על האיום, שאם נידאל לא יבטל את התלונה הם יהרגו אותו. תוך כדי כך, הגיע לבית אחד מבני משפחת תורקמן אשר משרת בצה"ל, כשהוא נושא עמו רובה צה"לי (להלן - המתלונן). הנאשמים תקפו את המתלונן, הנאשם 1 לקח בכוח את נשקו, ירה בו ואף פגע ברגלו והעורר דקר את המתלונן בפלג גופו העליון בסכין שהייתה ברשותו. מספר ימים לאחר האירוע, ביקשו שוטרים לעצור את העורר, אך זה ניסה לברוח עד שנעצר - לאחר מרדף רגלי.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את כל הנאשמים, ביניהם העורר, עד תום ההליכים. הצדדים הסכימו על מעצרם של שניים מהנאשמים ושחרורו לחלופת מעצר של השלישי (נאשם 2). בעניינו של העורר הצדדים לא היגוע להסכמה, ובית המשפט המחוזי החליט לעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי החליט שקיימות נגד העורר ראיות לכאורה וכי מסוכנותו, הנלמדת מנסיבות האירוע, בעיקר השימוש שעשה בסכין, בעוד אחד התוקפים האחרים יורה במתלונן, אינו מאפשר לשחררו לחלופת מעצר. עילת מעצר נוספת שקמה נגד העורר, נקבע בהחלטה, נעוצה בחשש להימלטות, העולה מניסיונו לברוח מאנשי המשטרה. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

           העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא משלא שקל חלופת מעצר בעניינו. לטענתו, האירוע נשוא כתב האישום אינו מצביע על מחשבה פלילית מוקדמת, מה שמפחית את המסוכנות שניתן ללמוד ממנו. בכל מקרה, מסוכנותו של העורר, ככל שהיא קיימת, היא מסוכנות נקודתית כלפי המתלונן ומשפחתו בלבד, וגם אם קיימת מסוכנות כלשהי בשחרורו, ניתן להפיגה, בחלופת מעצר. שיקולים נוספים התומכים בשחרור לחלופת מעצר, נטען, הם גילו הצעיר של העורר, עברו הנקי. ונסיבותיו האישיות: העובדה כי נישא אך לפני חודשיים והיותו, לאחר מות אביו, המפרנס היחיד של משפחתו. לטענת העורר, ההחלטה על מעצרו אף לוקה בהפליה, שכן מסוכנותו פחותה ממסוכנותו של נאשם 2 אשר שוחרר לחלופת מעצר.

           לטענת המשיבה נסיבות האירוע, אשר מצביעות על מסוכנותו הרבה של העורר, וניסיונו להימלט מהשוטרים מצדיקים את מעצרו. אשר לטענת ההפליה, טוענת המשיבה, כי מעשיו של העורר חמורים מאלה המיוחסים לנאשם 2.

           דין הערר להידחות. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. מעשיו של עורר מצביעים על מסוכנות רבה. העורר עשה שימוש בסכין כדי לתקוף את המתלונן בפלג גופו העליון, שעה שנאשם 1 ירה במתלונן. אינני מקבל את הטענה שמעשיו של העורר לא תוכננו מראש. אני מוכן אמנם להניח לטובתו של העורר, שחטיפת הנשק מידיו של המתלונן על ידי הנאשם 1 והירי במתלונן, לא היו מתוכננים מראש ולא נעשו על דעתו של העורר. אולם, מסע האיומים וההפחדות שניהלו העורר וחבר מרעיו נגד המתלונן ובני משפחת תורקמן, היה מתוכנן מראש, ומטרתו הייתה לגרום לכך שהמתלונן יחזור בו מהתלונה שהגיש נגד נאשם 2. העורר הנו אמנם צעיר ללא עבר פלילי, אך נכונותו ליטול חלק במסע ההפחדה והאיומים האמור, במגמה להביא להכשלתה של חקירה פלילית שנוהלה על ידי המשטרה בעקבות תלונה שהוגשה נגד מי מבני משפחתו, כשהוא מצטייד מראש בסכין ואף אינו נרתע מלעשות בו שימוש ולדקור את המתלונן, מעידים על מסוכנות רבה. לנכונותו של העורר לעשות שימוש באלימות כה בוטה כדי להכשיל חקירתה משטרתית, נודעת משמעות מיוחדת לעת הזו, כאשר העורר עצמו נתון להליך משפטי, ויש בה כדי להקים חשש ממשי לשיבוש הליכים גם בהליך שבעניינו. על כל אלה נוסף החשש להימלטות, הנתמך בניסיונו של העורר לברוח מהשוטרים שבאו לעצור אותו. לאור הסברי המשיבה, אינני סבור ששחרורו של הנאשם 2 מקים לעורר טענת הפליה. מכלול השיקולים דלעיל, מצדיק, לדעתי, את מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שאין לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

           הערר נדחה.   

            ניתנה היום, ג' בכסלו תשס"ה (16.11.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: